החלטה בתיק ת"א 16472-12-12

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף נגד הנתבעות 2 ו-3, מדינת ישראל - רשם המקרקעין נצרת ומדינת ישראל - מיסוי מקרקעין נצרת (להלן: " המבקשות "), מחמת חוסר סמכות עניינית.

עניינה של התביעה נשוא הבקשה שבפניי הינה למתן פסק דין הצהרתי שיכריז כי הסכם המתנה מיום 26/10/03, לפיו העביר הנתבע 1 (להלן: " המשיב ") לתובעת (להלן: " המשיבה ") במתנה את זכויותיו במקרקעין, הידועים כחלקה 6, גוש 16534 (להלן: " הסכם המכר ") בטל.

נימוקי הבקשה:

המבקשות טענו כי התובעת מנסה באמצעות התביעה לעקוף את הנהלים שנקבעו בחוק לפיהם אין לפנות לבית המשפט בעניין ביטול עסקה וכי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: " חוק מיסוי מקרקעין ") קובע הליך ספציפי על פיו, על המבקש לבטל עסקה לפנות למנהל מס שבח ולשטוח טענותיו בפניו.

המבקשות טענו כי נפסק מפורשות כי כאשר קיימים הליכים מיוחדים וממצים לבירור מחלוקות בתחום דיני המס, אזי הסדרים אלו אינם מאפשרים לנישום, להוציא מקרים חריגים המעוררים שאלות בעלות חשיבות עקרונית, לצעוד בדרך חלופית אחרת שמקורה בדין הכללי.

המבקשות טענו כי המשיבה לא פנתה למבקשת 2 בבקשה לביטול עסקה, הליך אשר נעשה דרך הגשת תצהיר למשרד מיסוי מקרקעין בנצרת החתום על ידי צדדי העסקה אשר נבדק לגופו, ובמידה ולא מתקבל הביטול, רשאי המבקש לערער על ההחלטה בפני ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין. על כן, יש לסלק את התובענה על הסף.

המבקשות טענו כי המבקש 1 יפעל בהתאם לחובתו על פי כל דין, ירשום כל צו ולחילופין כל פסק דין שיינתן על ידי בית המשפט והניתן לרישום בהתאם לזכויות וההערות הרשומות בספריו. בכפוף לתשלום המיסים, האגרות, תשלומי החובה והמצאת המסמכים הנדרשים לשם הרישום המבוקש על פי כל דין, אם יהא צורך בכך.

טענות המשיבה:

המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות, שכן אין להליך של פנייה למנהל מס שבח לביטול העסקה כל רלוונטיות לענייננו, מאחר שהוא דורש את הסכמתם של שני הצדדים לעסקה וחתימתם על גבי תצהיר על ביטול המכירה, שנוסחו מוכתב על ידי רשות מיסוי מקרקעין. אולם, בענייננו, אין המשיב מסכים ו/או מוכן לחתום על תצהיר לביטול העסקה וגם אינו מוכן לכל שיתוף פעולה לשם ביטול העסקה ועל כן היא פנתה לערכאה השיפוטית.

המשיבה טענה כי לא תפסה חזקה במקרקעין ולא נהגה בהם מנהג בעלים, מאחר שהמשיב השתמש וממשיך להשתמש בהם לצרכי עסקיו ואף רובצת עליהם משכנתא, שמנעה ממנה להעביר ו/או למכור את חלקה בזכויות ולעשות בה כל דיספוזיציה.

המשיבה טענה כי הדעה הרווחת בפסיקה היא כי יש להיעתר לבקשות לסילוק על הסף רק במקרים יוצאי דופן תוך משנה זהירות שמא תישלל מאדם זכותו החוקית לבוא בשעריו של בית המשפט. לטענתה, דחיית התביעה על הסף תפגע בזכותה החוקתית לפנות לבית משפט, בייחוד כאשר אין בפנייתה למנהל מס שבח משום פתרון למחלוקת שבענייננו.

תשובת המבקשות:

המבקשות טענו כי ברי כי בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בשאלת ביטול או בטלות ההסכם נשוא התובענה, ככל שהיא נוגעת ליחסים בין הצדדים לחוזה, אולם שאלת ביטול החיוב במס בגין העסקה מצויה בסמכות מנהל מיסוי מקרקעין, על פי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין, כאשר ההשגה על החלטת המנהל נעשית באופן הקבוע בחוק. לפיכך, יש לדחות את התביעה נגדן על הסף.

דיון:

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ככל שכתב התביעה מתייחס למבקשות [הנתבעות 2 ו - 3]. 

המבקשות אינן צד ישיר להליך בין המשיבה [התובעת בתביעה העיקרית] לבין הנתבע בתביעה העיקרית.

עניינה של התביעה נשוא הבקשה שבפניי הינה, כאמור, למתן פסק דין הצהרתי המורה כי הסכם המכר בטל.

ביטול הסכם מכר ו/או הסכם מתנה מכח אחת העילות, ככל שבית המשפט ימצא להיעתר לה, אין משמעותו פטור מתשלום מיסים גם אם העסקה בוטלה. נושא תשלום המיסים הינו בהתאם לחוקי המס ובמסגרת הליך ישיר מול הנתבעות 2 ו - 3.

לבית המשפט נתונה סמכות לדון בשאלת ביטול או בטלות ההסכם ככל שהיא נוגעת ליחסים בין הצדדים, בעוד ששאלת ביטול החיוב במס בגין העסקה, מצויה בסמכות מינהל מיסוי מקרקעין, על פי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין, כאשר ההשגה על החלטת המינהל נעשית באופן הקבוע בחוק.